ברגע שאת נכנסת להריון את הופכת להיות חפץ ציבורי. האינטימיות הפרטית שחלקת עם עצמך, עם בן זוגך ואנשים נבחרים, לאט, לאט הופכת להיות נחלת הכלל. כולם מרשים לעצמם ללטף, לקרוא לך בשמות "חיבה" כמו דובונת ולעוץ עצות כאילו מינימום יש להם תואר בגניקולוגיה. וכאשר אני אומרת כולם אני מתכוונת כולם, עוברי אורח אקראיים באמצע הרחוב, המוכרת במכולת מתחת לבית, נהג האוטובוס והרשימה עוד ארוכה. אני יודעת שיש בזה משהו מאד יפה וזה חלק מהתרבות הישראלית החמה והעוטפת אבל לפעמים היא יותר מידי עוטפת, עוטפת עד כדי מחנק. אז לכבוד הבטן התופחת וההורמונים המשתוללים רשימת חמשת הדברים הכי מעצבנים שיכולים להגיד לך בזמן הריון.
כשאני הייתי בהריון….
ברגע שנשים חוות הריון הן אוספות ידע רב, לפעמים רב מידי. כאשר ההיריון מגיע לסופו הן מרגישות צורך בלתי נשלט לחלוק את הידע שלהן והחוויות שלהן עם כל בחורה עם בטן שנקלעת לדרכן. אז בנות תשלטו על עצמכן, לא אנחנו לא רוצות לשמוע על הצרבות שבדרך וכל התחלואות שעוד לפנינו, לא אנחנו לא רוצים לשמוע על זה שעשית יוגה עד חודש שביעי ובטח לא על כל מיני סיפורי לידה מזעזעים. תנו לנו לבוא אליכן לשאול את השאלות שמעניינות אותנו ולבקש את החיזוקים למקומות הנכונים.
כמה עלית?
נכון, עלייה במשקל בהריון היא בלתי נמנעת וזה מספיק מבאס גם בלי שכל אחד שמרגיש רגע של פתיחות יכנס לך לקרביים. לפני ההיריון אף אחד לא היה מעז לשאול אותך כמה עלית, גם אם ראה שקצת תפחת באזור המותניים אבל הריון מאפשר למשקל שלך להפוך לדיון ציבורי, התגובות שמגיעות בעקבות התשובה שלך, הן סיפור בפני עצמן ורק הסבלנית מבנינו תוכל להישאר מנומסת לתגובות בסגנון של "והוו יפה לך…" או " כדי שקצת תשמרי, את לא חושבת?!" והאהובה עלי מכולן "לא נורא, גם ככה הכל יורד אחרי הלידה". חברים וחברות תזכרו שמשקל זה דבר רגיש אצל נשים בייחוד בהריון , תכבדו את המרחב הפרטי ותישארו מחוץ לקו המותן .
וואו איזה בטן קטנה, תזהרי שלא יצא לך תינוק קטן/ והוו איזה בטן גדולה הוא בטח ייצא איזה ארבע, חמש קילו.
מגידי עתידות כנראה אתם לא תהיו. כל המחקרים מראים שאין קשר בין גודל הבטן למשקל התינוק. ובכל זאת עדיין כאן מתעקשים לקשור בין השתיים. אז תדעו שכל הסקת המסקנות הזאת מיותרת ובאמת עדיף לכוון לבריאות טובה מאשר למדוד הקיפים.
את נראית זוהרת!
אהה תודה, בין צרבת, לבריחת שתן, לחוסר שינה, למשקל חסר תקדים, לטחורים ולמה לא, אני גם מצליחה לשמור על הזוהר שלי, ממש תודה !
נו את לא רוצה ללדת כבר ?
לא, אני לא רוצה ללדת, אני מעדיפה שהוא יישאר כאן בפנים לנצח! ואם יש אפשרות להמשיך להתנפח, בכלל, קרנבל. מה נראה לכם? שאני לא רוצה ללדת , שאני לא מחכה שהסיוט הזה ייגמר, שהגוף שלי יחזור לבעלותי ושהבצקות בכפות רגליים ייעלמו. הבעיה היא שזה לא תלוי בי, אף אחד לא ממש שואל אותי ואם מישהו כן היה מתחשב בדעה שלי מבחינתי זה היה יכול להיגמר כבר מלפני חודשיים.